מועצה מקומית זכרון יעקב

פתיחת תפריט ניידים

סיכום המסע לפולין-ישיבה תיכונית תנכ"ית

שבוע טוב!!!
איזו שבת גדושת עוצמות חווינו...ברוך השם. אבל על כך בהמשך המייל.
 

יום שישי

פתחנו את היום בקלצ'ה. נסענו לבית ברחוב פלצ'נטי 9 שם נחשפנו לאנטישמיות שלאחר השואה. סיפור של קהילה קטנה שנשארה לאחר השואה שהעלילו עליה עלילת דם במשטרה המקומית כאילו חטפו ילדים ולקחו את דמם, דבר אשר גרם לפרץ של פרוגרום מתלהם בלתח ניתן לעצירה בו קפחו את חייהם עשרות יהודים.
 
המשכנו בנסיעה ארוכה באוטובוס וצפינו תוך כדי נסיעה בסרט "רשימת שינדלר" הממחיש את השואה בכלל ואת מעשי חסידות אומות העולם בפרט.
 
הגענו ל"יער הילדים" בזלביטבסקה גורה. מקום אשר הגרמנים קברו בבורות גדולים יהודים ובייחוד ילדים חלקם בחיים אשר נשפכו מן המשאיות היישר לבורות.
 
המדריך(יאיר רוזנברג, אשר דרך אגב אנו נהנים ממנו מאוד) חילק לתלמידים תמונות של ילדים ואמר לכל אחד להביט בתמונה של הילד ולחשוב כאילו זה אחיו הקטן ולנסות לקבל על עצמו משהו עבור הילד אשר בתמונה....
 
גלשנו למקום הבורות ושם סביבם שוחחנו מהו "משפחה" עבורנו. שרנו את שיר הערש היהודי אשר שרים אבא ואימא לילד על המיטה טרם הולך לישון "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ" המשכנו למילות התפילה של האמא בהדלקת הנרות "וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים אוהבי השם יראי אלוקים אנשי אמת זרע קודש בהשם דבקים ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא" ולפתע ראינו כנר אז השאלנו ממנו את הכינור ועמיעד מוסרי ניגן לנו את "אנא בכח"
 
פה חילקנו לתלמידים את המכתב שכתבתם להם ופיזרנו אותם ביער שיתבודדו איתו ויחשבו ויכתבו בעצמם במחברות שחילקנו להם(פה המקום לומר תודה למשפחת ביטון על תרומת המחברות)
לאחר חצי שעה התלמידים חזרו ונאספו וחשת שהם עברו משהו משמעותי.
המשכנו לקרקוב. ראינו בדרך את הסרט "ההתנגדות" המתאר את חיי הפרטיזנים במהלך השואה.
 

שבת בקרקוב

קבלת שבת ערכנו בבית הכנסת "אייזיק" עם שלל משלחות מהארץ ועם טיפה מקומיים הגרים שם. את מקום החזן תפס דב לנדאו ניצול שואה בעצמו עם מספר על היד ורקדנו ופרקנו עד השמיים עם קבלת שבת קרליבכית.
המשכנו לסעודת שבת וחזרה למלון ברגל.
 
ערכנו עונג שבת משמעותי אשר תלמידי ישיבת זכרון נטלו בו את ההובלה. העונג שבת עסק ב"השגחה פרטית" ובקשנו מן המשתתפים להעלות סיפורים אישיים שלהם או של קרוביהם עם נגיעה של השגחה פרטית. היה חזק ביותר.
בבוקר התפללנו שחרית במלון ויצאנו לסיור בבתי כנסת בקרקוב כדוגמת ה"טמפל" והמשכנו לסעודת שבת ולמנוחה קצרה במלון.יצאנו שוב אחה"צ לכיכר השילוחים של גטו קרקוב וערכנו סיור במה שנשאר מגטו קרקוב.
 
לאחר סעודה שלישית וערבית הלכנו לבית עלמין בו קבור הרמ"א שמענו על מפעל חייו לרכז את כל תורת ההלכה בספר אחד לאחר עשרות שנים כמעט שיורד לטמיון בעת שגילה שכבר עשה זאת לפניו רבי יוסף קארו.ולמרות זאת טמן את ספרו ובסכה"כ כתב הגהות על השולחן ערוך ובזכות ענוה זו נתקבל בכל קהילות ישראל עד היום ספר זה כעליון על כולם "שולחן ערוך רמ"א"
עמדנו ליד קברו והתפללנו על עם ישראל וכל אחד על הקרוב לליבו. המשכנו לקברו של התוספות יום טוב ושל ה"בית חדש" והתרגשנו מעוצמת גודל התורה הקבורה לרגלינו.
 
התרגשות מיוחדת התרחשה באזור של קברו של יוסל'ה קמצן קדוש עת המדריך סיפר את הסיפור הידוע אך בטוב טעם.
נכנסנו לבית הכנסת של הרמ"א ולאחר הסבר על המקום פצחנו במין שמחת תורה בזעיר אנפין עם שירים וריקודים סביב הבימה של "תורת ה' תמימה" ו"מה אהבתי תורתך" ולב טהור ברא לי" ו"ע"י ניגונים ומחיאת כף" עד שהיו צריכים להוציאנו בכח עקב סד הזמנים הקשוח והמחייב.
בהגיענו למלון ערכנו מעגלי שיח ועיבוד את אשר עבר עלינו ביומיים האחרונים.
 
הופתענו כולנו מרמת הפתיחות של התלמידים, הגענו הערב במעגלי שיח אלו למין רמה של שיא של מסע בו כמעט ולא נשארה עין יבשה. כן כן אתם קוראים נכון .הבנים שלכם נפתחו וסיפרו בכו וחיבקו וחיזקו אחד את השני.אף עיני שלי לא נשארה יבשה.
ואת שהתרחש הערב מילים לא יוכלו לתאר, אבל לשמוח תוכלו אף תוכלו.
מחר אנו יוצאים לאושוויץ ונעבור יום לא פשוט. כמה וכמה בקשו לומר קדיש על קרוביהם ובעזרת השם נמלא מבוקשם..
אוהבים ומתחילים להתגעגע...
הרב יעקב
ראש הישיבה
 

היום הרביעי

השכמנו קום!!!
 
05:15 שזה בעצם 04:15(בפולין הערב הזזנו את השעון)
נסענו כשעה וראינו את הסרט "הניצחון שברוח" המספר על יהדות סלוניקי אשר הובאה לאושוויץ ושם מתאגרף יהודי ניצל מהתופת בעקבות יכולות האגרוף שלו והרוח שלו.
 
הגענו לאושוויץ1 שם עברנו בשער "העבודה משחררת" שבזמן שהיהודים והמורדים הפולנים נכנסו בזה השער עמדה שם תזמורת אשר שיוותה למקום אופי אחר...עברנו את "בית הבובות" ונכנסנו לצריפי המוזיאון בה נערמים נעלים, סירים, מברשות ושערות. ניסינו לדמיין בן אדם לנעל ולהבין את הגודל אך היה קשה.
 
המשכנו לבלוק 11 בו ערך מנגלה את הניסויים ואת העינויים כאחד. שמענו על עליזה אשר נלקחה לניסויי פוריות ורופא יהודי אשר הצילה ואת פיריונה נידון למוות לאחר 3 שבועות אך עליזה אשר נישאה לעובדיה(אותו הכירה בשואה) ילדה 2 ילדים.
חשנו את הגדרות החשמליות ראינו את הגרדום ואף נכנסנו לביתן היהודים בו ראינו את דפי הנספים על שמותם.
הופתענו מכמות התיירים הפוקדת "מוזיאון" זה.\
 
הבנו שהם באים ללמוד על פשעי האנושות שלעולם לא עוד.
 
המשכנו לאושוויץ2 הנקרא "בירקנאו".
הלכנו על הפסים המובילים לתוך מחנה ההשמדה, נכנסנו בשערי המקום ביראת קודש ביודענו שמיליון ומאתיים אלף מצאו שם את מותם.
נכנסנו למספר צריפים. המשכנו לרמפה אליה ירדו היהודים מן הרכבות ושם מנגלה יש"ו עם אצבעו הכריע לחיים או למוות.
שיתפתי את התלמידים עם סיפור סבתי שרה ז"ל אשר נשלחה לחיים אך נפרדה משתי אחיותיה באצבעו של מנגלה ומאז ועד יום מותה לא היה לילה אחד שלא חלמה עליהם.
 
המשכנו למשרפות אשר הופצצו ע"י הנאצים לקראת סוף המלחמה ע"מ להשמיד ראיות.שם הדלקנו נרות נשמה וערכנו טקס "לכל איש יש שם וזכר". כל משתתף הזכיר את שמות קרוביו ואמרנו אחרי כל שם "יהי זכרו/זכרה ברוך" ולאחר מכן אמרו מספר תלמידים קדיש על קרוביהם.
סיימנו בטקס מרגש כל המשלחת סביב המשרפה שהפעם תור ישיבתנו היה להוביל.
לאחר קטעי קריאה והשמעת שירים ותפילת "א-ל מלא רחמים" צעקנו ושאגנו "עם ישראל חי" ופצחנו בריקוד ש"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"
יצאנו לאחר יום גדוש הדרכה תכנים ומראות קשים. הבנה שהמאורע הזה גדול עלינו בהבנה ומלאי הכרה בטוב בקמצוץ שהצליח לשרוד והמשיך את שושלת העם היהודי.
 
ערכנו עיבוד סוף יום ע"י שימוש בקובייה שכל פאה מתחילה במשפט: "היום הרגשתי..." או "בא לי עכשיו..." או "עכשיו אני מבין ש..." הפעם ערכנו את העיבוד כל המשלחת ביחד.
 
הרב יעקב
ראש הישיבה
 

היום החמישי:

השכמנו קום כרגיל ונסענו לבז'ז'וב, עיירה קטנה אשר לפי עדות אחד הניצולים נלקחה כל העיירה יום אחד ליער וכשהם ללא בגדים פשוט ירו בהם באכזריות רבה וגלגלו אותם לוואדי. יומיים למחרת באו לכסות את הגופות וזהו. נדהמנו איך יער כה פסטורלי יכול להיהפך בין רגע לגיהנום עלי אדמות.
 
נכנסנו מחובקים למעבי היער תוך כדי שירת "את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים..." והוספנו "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע" לאחר שמיעת הסבר מהמדריך המעולה שהתלמידים כה אוהבים לשמוע אותו הרוך השם, פיזרנו את התלמידים ביער להתבודדות וכתיבה. היה מצוין.
 
ונמשכנו בעבותות האהבה והדבקות בשם לקברו של רבי אלימלך מליז'נסק. בדרך אליו ראינו את הסרט "כנר על הגג" הממחיש את העיירה היהודית טרום השואה.
 
סיפרנו על החסידות, כיצד נוצרה ומדוע כה התפשטה. הסברנו על ה"מתנגדים" וכמובן על רבי אלימלך הרב של הרבנים.
נכנסנו לציון הקדוש עם ניגוני חסידות מקפצים והרבה דיבוק חברים.
 
התפללנו את התפילה שחיבר וכמובן ששרנו בדבקות רבה את "אדרבה"
המשכנו למעין טיש חסידי בסימן עין טובה בו כל אחד מן החברים היה אמור לדבר על עין טובה שרואה בחברו.תלמידים נפתחו והודו אחד לשני על כל מיני טובות ועזרות שעזרו אחד לשני בהיסטוריית חברותם.היה מרגש ומגבש.כל אחד חש גאווה וכבוד בשייכותו לחבורה כה מופלאה זו...אשריכם שזכיתם!
 
הגענו למלון לערבית ארוחת ערב ולעיבוד הקבוע שאנו עורכים כל ערב והפעם ערכנו משהו טיפה שונה...התלמידים נתבקשו להלך בחדר אוכל הפתוח והגדול לצלילי השיר המתנגן ומשהפסקנו את השיר עליו לשבת ולשוחח 4 דק' עם החבר שיצא שהכי קרוב אליו עכשיו.
כך במשך ארבעה סבבים...
 
נושא ראשון- מה למדתי על החיים לפני השואה
נושא שני- ספר על דמות שהשפיעה עליך מבסיפורים ששמעת בשבוע האחרון
נושא שלישי- מה הכי נורא מבחינתך בשואה
נושא רביעי- מה אני לוקח מהשואה
 
היה חזק!!!!
 
המשכנו למסיבת יום הולדת לאיתי מזרחי אשר הוריו הפתיעו אותו ושלחו איתנו כיבוד.
 
לילה טוב
הרב יעקב
ראש הישיבה
 

נושא: סיכום היום השישי

השכמנו קום כרגיל...תפילת ראש חודש...ארוחת בוקר ולאוטובוס לכיוון קרשניק. עיירה שחיו בה 45,000 יהודים ולאחר זמן לא רב ואקציות למיניהן...2000 בגטו עם תנאים ירודים שבית הכנסת היה מקום מבצרם. הבית כנסת שם מיוחד שכן הוא נמצא מתחת לאדמה...ירדנו אליו וגילינו בית כנסת עתיק מהמאה ה17 חרב, קירות מקולפים עם שאריות עיטורים יפים. ליד ציור קבר רחל שרנו "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה..."
מכאן המשכנו למאיידנק. שם נשאר הרבה מה לראות. נכנסנו בשער המחנה. ראינו את בתי קציני הגרמנים שחיו וגידלו שם את ילדיהם סמוך לגדר המחנה תוך כדי ראיית הזוועות.
נכנסנו בשירת "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי" שמענו על המחנה על גודלו על סדר העבודה בו ורגע לפני כניסתנו לתא הגזים חלקנו(מי שרצה) הניח תפילין. וכך עטורי תפילין נכנסנו למקום הקדוש בו צבע הקירות מספר את הנשמות שעלו השמימה. עמדנו וקראנו את הקריאה אותה ודאי קראו היהודים שם רגע לפני..."שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ואח"כ צעקנו 3 פעמים "עם ישראל חי".
מה מרגש היה לראות נכנסים לאותו חדר מייד אחרינו קציני צה"ל במסעם "עדים במדים"
איפה היינו...והיכן אנו היום...ברוך השם.
מייד ביציאה ערכנו מעגל עיבוד ולאחר השמעת "שמע ישראל" של שרית חדד ו"אמא" תלמידים פרטו את רגשותיהם.
המשכנו לצריפים בהם שכנו היהודים בצפיפות נוראה ומשם למשרפות הנוראיות ולהר האפר.
שם ערכנו טקס מכובד שבסופו הרב יהודה בר נר הביא חול מארץ ישראל והביא לתלמידים לשפוך על האפר, סוג של קבורה בארץ ישראל לה לא זכו אותם קדושים(פה המקום לציין לשבח ולהודות מעומק הלב על הצלחת המסע לרב בר נר אשר בעל מסירות אין קץ וסדר טוב והובלת תלמידיו בתבונה)
קינחנו בישיבת חכמי לובלין, ישיבה ראשונה במינה אשר בחורים יכלו ללמוד לישון ולאכול באותו מבנה. שמענו על הרב מאיר שפירא מייסד הדף היומי ודרך זה דיברנו על חלומות.
שרנו ורקדנו "אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני ברוב סרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי"
עברנו יום משמעותי. מחר נהיה בטרבלינקה ולאחר מכן בבית העלמין בוורשה ובדרך הגבורה.
כרגע התכנון לערוך שחרית בשעה 06:00 בישיבה ביום חמישי וטקס קצר ב06:45
אם יהיו שינויים בזמן ההמראה וההגעה נעדכן.
לילה טוב.
יעקב גיטלמן
ראש הישיבה