בתו של הרב יהודה-ליב פרנק; אשתו של הרב אברהם-יעקב אורלנסקי מזכרון יעקב. חיי תורה שאין עליהם רבב של עניני חול אבל יש עימהם מצוות ומעשים טובים-היו חיי הרב פרנק. מימיו לא מש מאהלה של תורה. ימי נעוריו עברו עליו מתוך שקידה על התורה, בישיבת וולוז'ין, וגם אחרי נישואיו היו כל ימיו מוקדשים לתורה ולתעודה, כי אשתו קבלה על עצמה את עול הפרנסה. בבית אביה ספגה ינטה אוירה של חיי תורה ומעשים טובים.
בשנת תרנ"ג עלה הרב פרנק עם משפחתו לארץ התיישב בחדרה ושמש ברבנותה. וכמנהגו בחוץ לארץ כן גם בארץ הרביץ תורה ברבים והיה ראש וראשון לכל עניני דת וקדושה במושבה. אחרי עשר שנות ישיבה בחדרה אנוס היה הרב פרנק, בעטין של מחלות רבות שעברו על בני ביתו, להעתיק את דירתו לירושלים. כאן לא הטרידוהו עניני צבור; תורתו הייתה אומנותו. ואם תורתו הייתה בגלוי-מעשיו הטובים היו בסתרי סתרים, כל מעשה טוב שעשה, היה מצניעו ומסתירו מעין רואים.
כזה היה קלסתר פני האב, אשר בביתו וברוחו גדלה ונתחנכה ינטה. ומשנישאה לר' אברהם-יעקב אורלנסקי באו לידי גלוי כל המידות המשובחות, אשר, טופחו ופותחו בה בבית אביה, אצילת רוח הייתה, נדיבת לב, ששה למעשי צדקה וחסד. ונועם מידותיה שפע ועבר את גבולות ביתה הפתוח לרוחה, והיה לדוגמה ולתפארת.
ביום ד', ט"ו באב, השיאה הרבנית אורלנסקי את בתה, בתל-אביב. למחרתו נסעה עם בעלה לחברון; חכו שם לבוא בתם וחתנם. לחוג חגיגת משפחה בבית אליעזר-דן סלונים מנהל בנק אנגלו-פלשתינה בחברון ומנכבדי העיר.
ביום הששי, י"ז באב, אחרי הצהרים קבלה טלגרמה מבתה וחתנה, מתל אביב, "שדוחים הם את נסיעתם כי אין מכוניות נוסעות לירושלים..." ביום השבת י"ח באב תרפ"ט (24.8.1929) נרצחה הרבנית אורלנסקי יחד עם בעלה ובני משפחתה והאנשים הרבים שחשו להם מפלט בבית אליעזר-דן סלונים שידידים רבים היו לו בין ערביי העיר, והגנתם הובטחה לו ואולם ידידות זו לא עמדה להצלתם באותו יום - הפורעים הצליחו לבקוע בגרזניהם את הדלתות המבוצרות הרהיטים, ירו ודקרו ביהודים, הרגו 24 ופצעו 13.
היא נקברה בקבר האחים שבעיר.