בן רבקה ויצחק, נכד למשפחת ותיקי המתיישבים בזיכרון יעקב, נולד ביום א' בשבט תרפ"ט (12.1.1929) בגבעת עדה, שם סיים את בית-הספר היסודי ומשחרותו עזר להוריו בעבודות המשק. בעודו ילד בן 11 שימש בשעת האימונים מקשר-רוכב של ה"הגנה" בסביבות גבעת עדה. בהיותו בן 14 וחצי התגייס לפלמ"ח. הוא הציג את עצמו כמבוגר בשנתיים מחשש שלא יקבלוהו. דניאל שירת כשנתיים בגבעת ברנר ובמקומות אחרים, ואחר-כך חזר הביתה. עם הוריו עבר לבנימינה ועבד איתם במשק. בתקופת המאבק בבריטים הצטרף לאצ"ל. במחתרת כונה בכינוי "אריאל" והגיע לדרגות פיקוד.
בחורף תש"ח השתתף בפעולות המשותפות עם ה"הגנה" נגד הערבים אשר בסביבה. השתתף בפעולות הפריצה למחנות הבריטים ולמחסני הנשק בנמל יפו, בחדרה ובפרדס חנה, בהן נתפס שלל רב בנשק, בציוד צבאי ורפואי. ביום ח' בניסן תש"ח (17.4.1948) היה אחד משלושת חיילי האצ"ל שנפלו בהתקפה על רכבת-התחמושת הבריטית ליד פרדס חנה, שממנה הוציאו מלאי גדול של נשק ותחמושת להגנת היישוב, אחרי שהתגברו על משמר הליווי הצבאי. הובא למנוחת-עולמים בכבוד צבאי בבית הקברות הצבאי בזיכרון יעקב.