יום האישה בזכרון יעקב

רודה נולדה בדרום אפריקה בשם רודה לזרוס, למדה אמנות בקולג' המלכותי בלונדון, המשיכה במגמת אמנות, בטכניון של יוהנסבורג, דרום אפריקה, ואף לימדה בו. 

בשנת-1948 עלתה לישראל יחד עם בעלה, הצייר ישראל (איזי) טראוב, על מנת להתנדב במלחמת העצמאות. כשהחלו עבודות הבניה של גני רמת הנדיב, היא זכתה במכרז לעבודה על הפסלים  שיוצבו ברחבי הגן. שעון השמש בגן הוורדים, כוס הדמעות באחוזת הקבר, חפשו אותם בסיור הבא שלכם ברמת הנדיב.

זלמן בן חיים היה תלמיד הארבעייטר שוללה, ביתו ממוקם ברחוב תרע"ב של היום. הוא נפטר בגיל צעיר (בשנת 1895) והשאיר אלמנה עם ארבעה יתומים קטנים (צבי, חיים, יוסף ומלכה). בזמנים ההם, נהוג היה לגזול מאלמנה שנותרה "ללא כוח עבודה", כלמר ללא בעל ועם ילדים צעירים – את המשק.

פרוטוקולים אשר נשתמרו מאותם ימים, מראים כי דיונים רבים התנהלו סביב חיפוש בית לאלמנת בן חיים. לבסוף התקבלה ההחלטה שהיא תקבל את הבית ברח' המייסדים 22, בו שוכנת כיום משפחת דוראון, שבזמנו היה מחוץ למושבה. פרידה היתה אישה צעירה ונחושה, לא ויתרה, וכתבה אינספור מכתבים לוועד, ולברונית רוטשילד בבקשה לסיוע. לבסוף כשהבינה שלא נותרה לה ברירה, החליטה לנסוע לפריס לבית הברון והברונית רוטשילד.

גבורתה של אישה, גבורתן של נשים אשר כוחן באחדותן.

הימים, ימי פקידות הברון במושבה זכרון יעקב. הפקיד וורמסר מתעמר בתושבים החקלאים ללא הרף. פישל הורן היה יו"ר האסיפה של התושבים, והיה צריך להעביר דין וחשבון לוורמסר על כל ענייני הקהילה, ענייני תרומות, חסד של אמת ועוד. את ענייני בית הספר הוא סירב להעביר ולכן וורמסר ציווה לגרשו מהמושבה. 

משפ' צאירי היה חלק משבט גדול בתימן. הם התפרנסו מאריגה וחיו בבית רחב ידיים. ביתם היה פתוח לכולם והם תמיד עסקו בקבלת אורחים. על פי סיפורי המשפחה, רומיה, אשתו של מורי יוסף נודעה כאחת הנשים החכמות בתימן. סובביה תמיד הקשיבו לדעתה.

נולדה ב-1866 בוורשה. הייתה הרופאה הראשונה בארץ ישראל. 

חנה למדה מדעי הטבע וסיימה בהצטיינות. לאחר מכן עברה ללימודי הרפואה בפריז – דור ראשון לסטודנטיות לרפואה,. במהלך לימודיה בפריז הייתה וייץ פעילה במספר ארגונים ציוניים: ב"אגודת הסטודנטים היהודיים", ב"חובבי ציון" וב"אגודת יישוב ארץ ישראל". במסגרת פעילותה הציונית הכירה את ד"ר נפתלי וייץ והשניים הפכו לבני זוג ולשותפים לפעילות הרפואית והציונית. הם נישאו בשנת 1895 ולאחר שנה נולדה בתם לאה. 

שושנה שבבו נולדה בזכרון יעקב להורים ממוצא ספרדי אשר עברו למושבה מהעיר צפת. שבבו הייתה תלמידה מחוננת והרבתה בקריאת ספרות יפה עברית וזרה.

בגיל 15, התקבלה ללימודי הוראה בסמינר לוינסקי בתל אביב. שם למדה ארבע שנים, אך לא השלימה את השנה החמישית, שנת ההתמחות, עקב מחלת פרקים שאילצה אותה לשוב לביתה. בהיותה בסמינר החלה בכתיבת סיפורים קצרים ורשימות לעיתונים. ספרה הראשון, "מריה" פורסם בשנת 1932, בהיותה בת 22. בשנת 1942 הוציאה את ספרה השני "אהבה בצפת", ובגיל 32, נישאה לבן משפחה רחוק, דוד כרסנתי. 

הייתה מחלוצי הצמחונות בארץ ישראל וחלוצת דיאטות ההרזיה הצמחוניות. הקימה את בית ההארחה הצמחוני הראשון בארץ ישראל בשנות ה-30.

האגדות מספרות שאורחי הפנסיון שלה בזכרון יעקב, אשר לא עמדו בניסיון, ויצאו לחטוא חטא בשרים באחת ממסעדות המושבה, חזרו ומצאו את עצמם במצבו של אדם הראשון שגורש מגן העדן. בשובם, מצאו את מזוודותיהם הארוזות בפתח חדריהם, צו גירוש וחרב מתהפכת.