אברהם-יעקב אורלנסקי בן פייגא ור' אהרון הכהן, נולד בשנת תרל"ט (1879) בביאליסטוק, פולין.
בשנת תרמ"ג (1889), בהיות אברהם בן עשר, עלתה משפחתו לארץ-ישראל בקבוצת בני-עיר, שהגיעה לפתח-תקווה כדי להתערות בה כאיכרים עובדי אדמה. אביו נבחר להיות רב המושבה, ושימש בכהונה זו במשך 28 שנים.
אברהם למד בתלמוד-תורה ובישיבת "תורת-חיים" בירושלים, והתבלט כמופלג בתורה ומחדש חידושים. בשנת תרע"ג (1912) הוציא 'את ספרו של אביו תקוות אהרון עם הערות וחידושים משלו.
בהיותו בן 38 הוזמן לזכרון-יעקב לשמש בה כרב המקום. בפעולתו במושבה התגלו תכונות אופיו : עדינות ונועם, מתינות וענווה. הוא דאג למוסדות צדקה וחסד ולהרבצת תורה בקהלו. עם זאת מצא לחשוב להרחיב את השכלתו שלו: למד וחקר היסטוריה וספרות, בעיקר ספרות של ימי-הביניים, וכן למד ועסק בחקר הערבית הספרותית. ידיעה זו גם אפשרה לו ללמור פירוש משניות הרמב"ם במקור הערבי.
בחודש אב תרפ"ט בא הרב אורלנסקי לחברון לבית חתנו. אליעזר-דן סלונים, ובשבת י"ח באב (24.8.1929) התפלל בבית חתנו בציבור.
באותו יום נערך הטבח הידוע בעיר, ואברהם-יעקב נרצח כשהוא עטוף בטלית.
הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחברון. בן 50 בנפלו.
שמו הונצח בספר יזכור לקדושי תרפ"ט, ספר חברון ומלחמה ושלום בארץ ישראל.