ענבל, בתם הבכורה של מריאן ואבנר וייס, נולדה בחיפה בי"ד באייר תשל"ט (11.05.1979). אחותם של אביטל, דניאל ועמי. למדה בבית הספר היסודי "הבונים" בקרית-ביאליק, בחטיבת ביניים ב"אורט קרית-ביאליק" ובתיכון ב"אורט השומרון" בזכרון יעקב.
ענבל הייתה תלמידה שקדנית, ובימי התיכון סייעה לתלמידים נזקקים בהכנת שיעורי הבית. הייתה צמאה לדעת בנושאים רבים ומגוונים. מצאה עניין באמנות, במוזיקה ובריקודי עם. מעל לכל הייתה חובבת קריאה מושבעת. היא נודעה במעלותיה הטובות ובאופייה הנוח לבריות - חייכנית, שקטה, צנועה, אדיבה ונעימת הליכות כלפי כל.
ענבל הייתה "משכמה ומעלה" – בחורה נאה, תמירה וחמודה, טובת לב שטובת הבריות תמיד הייתה לנגד עיניה. היא אהבה את האדם, והבריות ביקשו את קרבתה.
בצבא שירתה כמורה חיילת בישוב שלומי, שם עבדה עם נוער בהדרכת קורסי מדריכים צעירים ואף עזרה לתלמידים בבית הספר האזורי. באותה תקופה, אחת לשבוע, עבדה ב"בית לוחמי הגטאות", בצוות שעסק בתיעוד החומר ההיסטורי. ענבל היתה מלאת סיפוק מעבודתה בתקופה זו, ורכשה ידידים חדשים שהעריכו מאד את אישיותה ותרומתה.
לאחר השירות הצבאי החלה ללמוד לקראת תואר ראשון ב"מכללת עמק יזרעאל", במגמה רב-תחומית בחוג למדעי המדינה. היא השתלבה בפרוייקט פר"ח, פרוייקט בו משמשים סטודנטים כחונכים לתלמידים נזקקים.
הלימודים במכללה גרמו לענבל סיפוק רב, והיו עבורה חוויה של ממש. לאור ציוניה הגבוהים היא התקבלה בשנת הלימודים השנייה למסלול מיוחד למצטיינים.
בעת חופשותיה מלימודים, עבדה למחייתה כמזכירה רפואית, ב"מכבי שירותי בריאות" בחיפה, ולאחר מכן בבית החולים "הלל יפה" בחדרה.
בערב יום חמישי ט"ו בכסלו תשס"ב (כ"ט בנובמבר 2001), בתום שבוע לימודים נוסף במכללה, ביקשה ענבל לנסוע לבית הוריה לסוף השבוע. היא התקשרה להוריה בשעה 20:30 ותיאמה עמם מפגש בגן-שמואל לשעה 21:00, מועד בו היה אמור להגיע האוטובוס בו נסעה, קו מס' 823 מעפולה לתל אביב.
בצומת מחנה 80 (צומת פרדס חנה), בשעה 20:55, כשהוריה של ענבל כבר המתינו לה, הפעיל מחבל מתאבד פלשתינאי, אשר עלה על האוטובוס בתחנה באום-אל-פחם, מטען חגורת נפץ שנשא על עצמו. בפיצוץ נהרגו שלושה בני אדם, ביניהם ענבל.
ענבל הייתה בשנה ה- 23 לחייה במותה. הותירה הורים, אחות ושני אחים, סבתא וסבא. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בזכרון יעקב.
אנדרטה לזכרה של ענבל